<h1>סמ"ק מצוריך סימן ק"פ</h1>
<h2>דף ו:</h2>
הגה"ה, קבלתי מהרב שמצא בשם רבינו בנימין שעכשיו מתקנת הגאונים ואילך שנכנסו מטלטלי תחת מקרקעי להגבות כתובה ובעל חוב ולא חשיב להו מטלטלי דיתמי וכנסו גם להגבות מלוה על פה ופירש מהרב הטעם דאפילו מלוה על פה דהלכה כריש לקיש דאמר בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קע"ה) שיעבודא דאורייתא אפילו למלוה על פה א"כ חשיבה מלוה ואם כן בעל חוב שתפס מטלטלין משום מלוה על פה אפילו לאחר מיתה מהניא תפיסה ומה שתפס תפס. והא דאמרינן [כתובות פ"ה ע"א] תפיסה דלאחר מיתה לא מהניא היינו בשעה שלא היו המטלטלין משתעבדין לבעל חוב ולא לכתובה משום דהוו מטלטלי דיתמי ולבעל חוב לא משתעבדי עכ"ל התוספות.
<h2>דף ז:</h2>
מי שהיה עליו שטר חוב וכתובה אם היה החוב קודם גובה בעל חוב תחילה [ואם הכתובה קדמה גובה האשה תחילה] והשאר לב"ח במה דברים אמורים שהיתה הקרקע שבאו לגבות ממנה קנויה לו בשעת הנישואין ובעת שלוה שהדין נותן שכל הקודם בשטר תחילה זכה תחילה אבל אם אחר שנשא ולוה קנה קרקע כולם חולקין בשוה שבשעה שקנה היה משועבד לכולן ואין כאן דין קדימה לעולם כל שקדם וזכה במטלטלי כדי חובו או כדי כתובה אין מוציאין מידו שאין דין קדימה במטלטלי אבל במקרקעי קיימא לן בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה, אמר אמימר בפרק הכותב מי שגרש אשתו ועליו שטר חוב ובא בעל חוב והאשה לגבות והיו לו מעות וקרקע כדי החוב והכתובה בעל חוב נוטל מעות והאשה נוטלת כתובתה מן הקרקע ואם אין לו אלא קרקע שאין בו כדי לגבות את שניהם ולא היה בה דין קדימה נותנין אותה לבעל חוב ואם נשאר לאשה תיטול ואם לאו תדחה מפני בעל חוב שהרי בעל חוב הפסיד והוציא מעותיו והאשה לא חסרה דבר שיותר ממה שהאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא וכן מי שמת והניח אשה [ובעל חוב וקרקע שאין בו דין קדימה האשה נדחה מפני בעל חוב] מפני בעל חוב והוא גובה כל חובו תחילה, ומאחר שתקנו הגאונים שתגבה האשה וכו' והבעל חוב גובה המטלטלין והדבר ידוע שאין דין קדימה במטלטלין אם לא הניח מטלטלין כדי ליתן לשניהם נותנין לבעל חוב חובו תחילה ואם נשאר לאשה תיטול כתובתה או תדחה. הגה"ה וגם ר"ח כתב כן בלשון אחד ובלשון אחר כתב יחלוקו כמו לוה ולוה וקנה דסוף מי שמת (דף קנ"ז), הג"ה במה דברים אמורים שבעל חוב קיים כדי שלא תנעול דלת בפני לווין אבל אם הבעל חוב לא קיים נותנין לכתובת אשה משום חינה קודם יורשי המלווה ומטלטלי דלווה שמת והוא מחוייב לשני מלוין או לכתובת אשה ובעל חוב יחלוקו בשוה אבל אם הלווה קיים יהבינן הכל למלוה בשיעבוד דידיה על מטלטלי דכתוב ואפילו מן גלימא דעל כתפיה מדאורייתא כדדרשינן פרק קמא דבבא קמא (דף ח') מקרא דבזה האיש אשר אתה נושא בו כו' אבל שיעבוד דכתובה על מטלטלי לא הוי אלא בתקנת הגאונים עכ"ל התוספות שמצאתי.
הגה"ה, מעשה בא לפני הר"ם מרוטנבורק על ראובן שהוציא שטר חוב על שמעון לאחר מותו ואלמנת שמעון באתה לגבות כתובתה ותפסה כל מטלטלי בעלה ובא בעל השטר וגבה ממנה בזרוע כדי חובו ופסק מן הדין נראה לי שכדין עשה דאמרינן בהכותב (דף פ"ו) האי מאן דאית עליה בעל חוב וכתובת אשה כו' לבעל חוב יהבינן ליה לאיתתא לא יהבינן לה מאי טעמא יותר מה שהאיש רוצה לישא האשה רוצה להנשא, והרב אלפס והרב היי פירשו דההיא דינא שייך למטלטלי בזמן הזה דלא שייך דינא דקדימא אבל במקרקעי [לא ואפילו במקרקעי] אם שטר כתובה ובעל חוב יוצאין ביום אחד או אפילו בזה אחר זה במקרקעי שאין בו דין קדימה כגון שלוה ואחר כך קנה מקרקעי כל עניינים הללו חל שיעבוד כתובה ובעל חוב בהדי הדדי בהא אמרינן לבעל חוב יהבינן ליה לאיתתא לא יהבינן לה, ואע"ג דקיימא לן (ערכין דף ז') אפילו בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה במטלטלי כמו שהורה ר"ח נ"ע בהא דרב אדא בפרק ב' דערכין (שם) ה"מ בשוין בעל חוב ובעל חוב כתובה וכתובה ערכין וערכין אבל איתתא ובעל חוב לבעל חוב יהבינן ליה [לאיתתא לא יהבינן לה] בנכסים שחל שיעבודם בבת אחת עליהם כדפירשתי ולא כדברי האומר דכתובה ובעל חוב [כשני] בעל[י] חוב חולקין ומוקמי לההיא דהכותב דווקא בשני שטרות היוצאים ביום אחד ומשום שומא וכו' כמו שמפורש בספר האלפס בפרק הכותב הכל בראיות ברורות ואע"פ שבשערים כתב בן בנו של רב אלפס כתובה ובעל חוב לאחר מיתה חולקין במטלטלין כמו שני בעלי חובין לא קיימא כוותיה ואין לנו אלא דברי רבינו היי ורב אלפס דכל היכא דכי הדדי ננהו כתובה ובעל חוב לבעל חוב יהבינן לאשה לא יהבינן מההיא טעמא דיותר מה שהאיש רוצה לישא כו' ואין דינן כשני בעלי חובין דחולקין כי האי גונא ואפילו תפסה האשה מוציאין מידה ונותנין לבעל חוב ותדע מדלא קאמר לבעל חוב יהבינן ותו לא מאי האי דקאמרינן לבעל חוב יהבינן לאיתתא לא יהבינן משמע דאפילו תפסה מוציאין מידה ונותנין לבעל חוב תדע מדדייקינן פרק מי שהיה נשוי מדקתני הראשונה קודמת השניה ולא קתני הראשונה יש לה השניה אין לה שמע מינא דאם קדמה השניה ותפסה מפקינן מינה אם כן בנידון זה דכיון דקאמר לבעל חוב יהבינן לאיתתא לא יהבינן שמע מינא דאם קדמה ותפסה מפקינן מינא דלית לה כלל, עכ"ל ר' מאיר ז"ל.
<h2>דף יח.</h2>
המקדש באיסורי הנאה אין קידושיו כלום מכרו וקדשו בדמיהן מקודשתא) חוץ מעבודה זרה שתופסת דמיהב). א)0ולכתחילה לא יקדש כדאיתא בנדרים פרק השותפין (דף מ"ז) ואסור זה מדבריהם (לא) [לו] אסור לקדש אבל לאחר מותר, עכ"ל ס"ג. ב)0עשה לי שירים, פירוש אצעדה, נזמים וטבעות ואקדש אני לך, פ"ה בשכר פעולתך ומוקי לה אפילו בממון אחר שאינו שלו ואמר הרי את מקודשת לי בשכר פעולתי חכמים אומרים אינה מקודשת ודכ"ע ישנה לשכירות מתחילה עד סוף, פ"ה כל פרוטה ופרוטה שנגמרה נתחייב בה בעל מלאכה לפועל כשמחזירן לה הויא ליה [מלוה] למפרע, פירש התוספות דיש לדקדק דהילכתא ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף מההיא דעבודה זרה פרק קמא (דף י"ט) גבי הגיע לכיפה שמעמידין בה עבודה זרה אסור לבנותה וקא"ר אלעזר בגמרא אם בנה שכרו מותר ומפרש התם דקסבר ישנה לשכירות מתחילה ועד סוף [דאימת] מיתסר במכוש [אחרון] מכוש אחרון לית בה שוה פרוטה ש"מ דהכי הלכתא דליכא אמורא דפליג עליה ומכל מקום שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף כדמפיק מקרא באיזהו נשך (ב"מ דף ס"ה) משכיר שנה בשנה יהיה עמך שכירות של שנה זו אינה משתלמת אלא בשנה האחרת ולא נפקא מינא בהך פלוגתא דיש שכירות אלא לעניין קידושי אשה אי חשיב מלוה דלעניין ההיא דע"ז אם בנה (שנה) [שכרו] מותר ולא נפקא מידי לעניין ע"ז דהא דאמר רב (ב"מ ע"ז) פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי יום הוי אפילו למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף, ע"כ לשון שנץ פרק האיש מקדש (דף מ"ח). באמת אמרו בין בשכר שעשיתי עמך בין בשכר שאעשה עמך אינה מקודשת ואם הוסיף (נותן) [נופך] משלו מקודשת דהמקדש במלוה ופרוטה דעתיה ודעתה אפרוטה, ע"כ לשונו בהאיש מקדש (שם). האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאדבר עליך לשלטון ואעשה עמך כפועל, פ"ה כפעולת יום אחד, דבר עליה לשלטון ועשה עמה כפועל מקודשת ואם לאו אינה מקודשת אמר ריש לקיש והוא שנתן בה שוה פרוטה, פ"ה ואמר לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו' והא אתא לאשמעינן תנא דידן דשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומלוה היא דכל על מנת היכא דהב ליה הוא, על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה האב אינה מקודשת מת הבעל מלמדין האב לומר איני רוצה כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם, ע"כ לשונו בפרק האומר (דף ס"ג).
